בנם-יחידם של לאה ושמואל, נולד בחודש ינואר 1926 בווינה, בירת אוסטריה. אביו היה מחסידי גור. חיים-צבי סיים את הטכניון בציריך כאדריכל. עלה ארצה בסוכות תש"ו ועבד אצל מהנדס בחיפה. הוא עיבד תוכניות לבניינים רבים, ובכללם האמפיתיאטרון "במה". גם בארץ שמר על דתיותו. עוד בחוץ-לארץ הצטרף ל"פועלי אגודת ישראל". כעבור שנה לעלייתו נבחר למועצת סניף פאג"י בחיפה. היה אדם ער ותוסס, ועם זאת רציני ועניו. עד מהרה תפס מקום נכבד בקרב צעירי "אגודת ישראל" והיה הרוח החיה במסיבות ובהצגות. במפלגתו מילא תפקידים שונים ורכש לו אהדה רבה בכל החוגים אשר בא איתם במגע. הוא שנא מלחמה וחפץ לבנות את הארץ בשלום.

עם הכרזת הגיוס התגייס לחיל-ההנדסה ולא רצה לנצל את זכותו להשתחרר כבן-יחיד. הוא סיים קורס חבלנים והשתתף בפעולות שונות כחבלן ומפרק-מוקשים. כל הזמן היה בקו-האש. מהמתכננים והמוציאים לפועל של סלילת "דרך בורמה". מראשוני הנכנסים ללוד. אחר-כך נשלח לנגב. גם בצבא נשאר נאמן לדתו, שמר על השבת והתנזר ממאכל כשלא השיג אוכל כשר. לפני יציאה לפעולה נהג להניח בתרמיליו תפילין ולאמור וידוי. היה מבקש מחבריו לטפל בקבורתו כדת וכדין. לאחרונה דרש העברה לפלוגה דתית. חיים-צבי נפל במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, בעת כיבוש באר שבע ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948). ככל הנראה הזחל"ם שבו נסע נפל לבור והתהפך. נקבר בגבולות.

ביום ט"ז באב תש"ט (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.